<h1>מחזור ויטרי סימנים שנ"ב—שנ"ג</h1>
<h2>דף ל:</h2>
ומוציא שתי תורות. באחת קורין ששה בסדר אחרי מות. שהוא סדר עבודת היום. עד. כאשר צוה י"י את משה. ובשנייה. קורא המפטיר בסדר פנחס. ובעשור לחודש. ת'. ותמיהני שבפני הבית היו קורין אחרי מות. ואך בעשור. ובעשור על פה. ת'. ומפטיר בישעיה (נז) ואמר סלו. עד להחיות רוח שפלים. שמקבל וגוזר חיים לשבים. ומלמדת תשובה. הכזה יהיה צום. הלא זה צום אבחרהו. (ישעיה נ"ח). והמפטיר בנביא אל יחתום מלך מוחל וסולח. כי מה טיבה של מחילה אצל ספר תורה ונביא אלא יאמר כנוהג בקידוש ובכל מקום. ודברך אמת וקיים לעד. וחותם מלך על כל הארץ מקדש ישר' ויום הכיפורים. ואם שבת הוא יאמר מקדש השבת וכו'. ת'. וכן במנחה אעפ"י שאילמלא יום הכיפורי'. אין נביא במנחה בשבת. ת'. מידי דהוה אשל חנוכה במוספי' דפסקי' בשבת הילכתא בבמה מדליקין. [שבת כ"ד ע"ב] הילכת' כר' יהושע בן לוי דא' צריך להזכיר של שבת בנעילה. כללא דמילתא בכולהו יום הוא שנתחייב בארבע תפילות. וברכה ששית כך הוא אומרה. על התורה ועל העבודה ועל הנביאים ועל יום הכיפורים הזה שנתת לנו י"י אלהינו לקדושה ולמנוחה לכבוד ולתפארת. על הכל י"י אלהינו אנו מודים ומברכים אותך. ויתברך שמך בפה כל חי תמיד לעולם ועד. כי אתה אלהים אמת ודברך מלכינו אמת וקיים לעד. ברוך אתה י"י מלך על כל הארץ מקדש ישר' ויום הכיפורים. ואם שבת הוא יאמר מקדש השבת ישר' ויום הכיפורים. ופוסקין צדקה ברבים על החיים ועל המתים. אין פוסקין צדקה למתים בכל ארץ אשכנז רק היום לבדו. ת'. ומה שפוסקין צדקה ביום הכיפורים על המתים לפי שהוא יום כפרה וסליחה ומחילה וכפרה היא להם. שכך שנינו בפסיקתא שמא יאמר אדם כיון שמת אדם אין לו תקנה בצדקה. ת"ל כפר לעמך ישר'. כיון שמבקשין עליו רחמים זורקין אותו מגהינם לגן עדן כחץ מן הקשת. ושנינו בסיפרי. כפר לעמך ישר'. מלמד שהמתים צריכין כפרה. ואחר יפסקו על החיים לפי שאין תענית בלא צדקה. כדאמרי' בתענית. וכל מי שמתענה ואינו עושה צדקה כאילו מקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. ת'. ואין אומרי' יקום פורקן אם לא חל להיות בשבת. אלא לאחר שפסקו צדקה פותחין בתהילה.
